מילווקי באקס 95 (3) – בוסטון סלטיקס 108 (3):

אם במשחק הקודם ריבאונד ההתקפה והשלשות שצללו פנימה ברבע הרביעי אפשרו למילווקי לעשות קמבאק ולנצח את בוסטון בחוץ, הפעם היו אלה השלשות של בוסטון שצללו פנימה והכריעו דו קרב אדיר בין שני השחקנים הכי טובים בפלייאוף עד כה.

אחרי רבע ראשון צמוד יכולת נהדרת של טייטום הובילה את בוסטון ליתרון 10 במחצית. היתרון נשמר פחות או יותר והגיע לשיא של 18 עם 8 נקודות רצופות עבור בוסטון של בראון ברבע השלישי. אבל ראינו כבר שמילווקי הזאת לא מוותרת בוודאי לא בביתה, ו-8 נקודות רצופות עם שלשה של קונטון וסל ועבירה של יאניס צמצמו ל-8. טייטום דאג להחזיר ל-14 לפני סוף הרבע השלישי, אבל מילווקי פתחה נהדר את הרבע הרביעי ושלשה של יאניס צמצמה ל-4 הפרש בלבד.

אבל הפעם לבוסטון לא הייתה שום כוונה לאפשר קמבאק של מילווקי שיסגור עניין בסדרה, ובמיוחד ג'ייסון טייטום לא היה מוכן לתרחשי כזה. 10 נקודות שלו ב-2 דקות, ועוד שלשה נהדרת של בראון סגרו למעשה עניין 5 דקות לסיום.

בערב היסטורי של יאניס וטייטום, מה שהכריע את המשחק היה הקליעה משלוש. 24% בלבד היו למילווקי שמאוד התקשו בעוד בוסטון במיוחד במחצית השניה הייתה קלינית מהטווח וסיימה עם 40%.

יאניס כאמור עשה את כל מה שאפשר אנושית לעשות במשחק כדורסל עם 41 כולל 14 מ-15 מהעונשין, נקודה שהוא לא בהכרח הצטיין בה העונה כשהוא מוסיף גם 20 ריבאונדים ו-6 אסיסטים לצד 6 איבודים. אבל בדקות שהוא לא היה על המגרש למילווקי לא היה שום פתרון התקפי כשברוק לופז ממשיך להיות חלש להחריד והפעם בובי פורטיס לא הצליח לנפק תרומה משמעותית. ג'רו הולידיי היה גם כן חלש למדי בהתקפה ומילווקי תצטרך יותר ממנו במשחק מספר 5 בהנחה שמידלטון לא חוזר. גרייסון אלן היה מחריד ם 1-7 מהשדה ופשוט לא ה יכל להישאר על המרש, לעומתו פט קונטון היה מצוין והראה יכולת חדירה וסיומת טובה מאוד בטבעת וסיים עם 14.

בצד השני במשחקו הטוב בקריירה ולדעת רבים המשחק הטוב ביותר של שחקן בוסטון מאז לארי בירד ג'ייסון טייטום היה אלוהי בשני צדי המגרש וסיים עם 46 נקודות באחוזים טובים. בראון הוסיף 22 וסמארט סיים עם 21 לסלטיקס שיקוו לאותו תמהיל של יכולת הגנתית מצוינת עם קליעה סבירה משלוש כדי לנצח את משחק מספר 7 בבית.

אני כבר לא יכול לחכות.

גולדן סטייט ווריורס 110 (4) – ממפיס גריזליס 96 (2):

קלי תומפסון, סטף קארי ודריימונד גרין חגגו כמו שהם לא חגגו אף סיום סידרה שלא הייתה גמר, כמו שהם לא חגגו כבר לפחות 3 שנים, הם חגגו חזרה לגמר מערב, הם חגגו את זה שהם עדיין ביחד, ועדיין חזקים אחרי כל השנים.

זכאי מכולם לחגיגה הוא קליי תומפסון שחזר מפציעה מחרידה, הוא כבר לא אותו קליי אין לו את האתלטיות והליגה כולה הלכה קדימה בתחום הזה כך שהגנתית הוא הפך מיתרון לכנראה חיסרון, אבל הלילה הזה כל זה לא שינה.

הווריורס פתחו נפלא ואחרי פיגור 0-4 מהיר, שלשות של קארי ושתיים של קליי, לצד יכולת נהדרת של גרין בשני צידי המגרש, העלו אותה ליתרון 7 כאשר גם דמיון לי נותן דקוות איכותיות ברבע הראשון.

אבל ממפיס הזאת כבר הוכיחה לא פעם שהיא לא קבוצה שנשברת, דילון ברוקס קלע 8 נקודות בדרך למשחקו ההתקפי הטוב בסדרה כדי לשמור את הגריזליס במשחק.

שני הרבעים הבאים התאפיינו בהפרש שנע מצד לצד כשסל של מלטון בסוף הרבע השלישי קבע נקודה יתרון בלבד לוויריורס והרבה דפיקות לב מואצות באוראקל ארינה.

6:55 לסיום שלה של ביין העלתה את ממפיס ליתרון נקודה, אבל בנקודה הזאת הווריורס החליטו שמספיק. 5 רצופות של וויגינס, שלשה של קארי ועוד דאנק של גרין קבעו 8 הפרשלווריורס, ושלשה של קארי מ-31 פיט ועוד אחת של קליי מ-28 סגרו עניין סופית.

ממפיס, דיי כצפוי יש להודות יוצאת עם מחמאות מפלייאוף נהדר, כשהם עושים צעד גדול קדימה כקבוצה צעירה, אם כי גם עם סימני שאלה לגבי השאלה מה הצעד הבא שלה בעצם, האם להביא את כוכב לצד מוראנט? האם להחזיר את אותו הסגל? ואיך להסתכל על העובדה שהקבוצה נראתה טוב אותה מידה עם מוראנט ובלעדיו?

דילון ברוקס כאמור כנראה במשחקו הטוב בקריירה, סיים עם 30 נקודות שלא הספיקו. ביין היה מצוין גם הא וסיים עם 25, אבל מלבדם לממפיס לא היו דיי כלים התקפיים להתמודד עם הווריורס בערב קליעה טוב של הספלאש בראדרס.

קליי תומפסון כאמור היה גיבור הערב עם 30 נקודות ב-8 מ-14 לשלוש. קארי הוסיף 29, ורבע רביעי טוב אחרי 3 רבעים בינוניים. וויגינס הוסיף 18 ו-10 ריבאונדים. עוד ראוי לציון דריימונד גרין שקלע 14 והוסיף 16 ריבאונדים ו-8 אסיסטים. תאהבו אותו או לא, הוא עדיין אבן פינה באחת הקבוצות האייקוניות בהיסטוריה.

וכעת, ככל הנראה, אתגר גדול בהרבה מול קבוצה בשלה בהרבה – הפיניקס סאנס.